<h1>ספר עזרת נשים — שער שביעי</h1>
<h2>דף צ:</h2>
גרסינן במסכת נדרים בפרק אלו נדרים [צ' ע"ב] במשנה בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה האומרת טמאה אני לך, השמים ביני לבינך, ונטולה אני מן היהודים. חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה. השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה. נטולה אני מן היהודים יפר את חלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. פירש הר"ם במז"ל בפירושו למשנה טמאה אני לך הוא שתאמר שזנתה תחתיו. וממה שכבר ידעת שאשת ישראל כאשר זנתה לא ימלט שתהא זנותה [אלא או באונס או ברצון. וכשזנתה] באונס והנה היא מותרת לבעלה כמו שהתבאר בכתובות [פי"א מ"ו] או שזנתה ברצון ואז תאסר על בעלה ואין לה כתובה. ואולם אשת כהן הנה היא אסורה לבעלה כאשר נבעלה בין באונס בין ברצון כמו שהתבאר בכתובות. וכן הדין אצלנו שאשת כהן שנאנסה נאסרה על בעלה. עם היות התורה מנעה אותה ממנו, יתחייב לתת לה כתובה לפי שהיא תאמר לו אנא הא קא חזינא את הוא דנסתחפה שדך. הנה אמר בכאן בראשונה היו אומרים האומרת טמאה אני לך נוטלת כתובתה ויוצאה, אי איפשר זה הדין באשת ישראל בשום פנים, שאם אמרה נטמאתי באונס הנה היא מותרת לבעלה, ואם אמרה ברצון אין לה כתובה, לפי שכל מי שמודה שזנתה ברצון הנה כבר אבדה כתובתה וכל תנאי כתובה אין לה, ואפי' ממה שהוציאה מבית אביה, זולת מה שיהיה קיים, לא מנכסי מלוג, ולא מנכסי צאן ברזל, נוטלת מה שבפניה ויוצאה. (ולהכריחה) [ולו הבחירה] אם ירצה לגרשה ואם ירצה לקיימה אחר שאין שם עדות יקיים כמו שהתבאר בכאן. ולא נאמר לו שאם היתה מכזבת לך ולזה תבעל אותה הנה הכתובה גם כן מחויבת לך לפרוע, לפי שהעיקר אצלנו אשר נפסקה ההלכה עליו בכל התורה פלגינן דבורא ר"ל שאנחנו נאמין הדבור בעצמו לענין מה ולא נאמינהו לענין אחר. וכבר קדם לנו מזה דמיונים במסכת יבמות [פ"ב מ"ט]. הנה לא היה מאמרם אם כן בראשונה היו וכו' בלתי באשת כהן שאמרה נטמאתי באונס שהם היו מאמינים אותה ויאמרו שהיא לא תותר לבעלה ותהיה אסורה עליו. וכן אמרו בבאור בתלמוד וזכרנו זאת הכונה ונשלים אותה. דע שזה שנזכר בתלמוד [נדרים צ"א ע"א] שהאשה כאשר אמרה לבעלה שהיא זנתה בטעות ובמחשבתה שהוא בעלה ואמרנו שהיא בלתי נאמנת ושמנו טעם [ל]זה שאם תהיה נאמנת שתאסר עליו שאין זה אלא באשת כהן, והמעשיות הנאמרות בתלמוד בזאת הכונה באשת כהן, אבל אשת ישראל הנה אם תהיה נאמנת אעפי"כ תהיה מותרת לפי שהטעות מין מהאונס בלי ספק. ואשוב לענין השמים ביני לבינך שהיא תטעון בדבר שאי איפשר הידיעה כי אם ליודע הנסתרות והוא שתאמר שהוא בלתי שלם למשגל ואינו יורה כחץ אשר לא תוכל להוליד ממנו בשום פנים. והעקר אצלנו היא דקים לה ביורה כחץ והוא לא קים ליה, לפי שהיא תדע זה בהרגשתה, והוא לא ישער בזה שהוא לא ירגיש במה שהופרש מגשמו. ולולי שחשבנו שמא עיניה נתנה באחר היינו מצוים לגרשה ולתת לה כתובתה, ולזה אם היה הוא אשר ירצה לגרשה ולהוציאה מבלתי כתובה כאשר עמד עמה עשר שנים ולא תלד כמו שבארנו ביבמות [פ"ו מ"ז]. הנה בזה ג' פנים, אחד מהם שתאמר ולא (נדע) [נודעת] אם סבת זה הענין ר"ל המנעות ההריון ממנו או ממנה, הנה היא תצא בלא כתובה לפי שהעיקר שהוא כאשר נפל הספק אוקים ממונא בחזקת מריה. והשנית שנתאמת ותאמר הסבה ממנו לא ממני לפי שאינו יורה כחץ והתחייב לתת לה כתובה. אבל יש לו להחרים בשם, מי שלא יאמר האמת, ולא יוכל להשביעה היסת כי הוא לא יוכל לומר שהוא יורה כחץ. [והשלישי שתודה שהוא יורה כחץ] ודין זה מבואר. ואמרו יעשו דרך בקשה, הוא שתשתדל ותבקש ההשארות עמו ולא תמהר הגרושין, ולא תוכרח גם כן לעמוד עמו, ולא יורה בה דין מורדת, אבל נאריך הענין ונמצע בהם באופן הפשרה ולא נעשה דין ביניהם עד שיתרצו זה לזה. וענין נטולה אני מן היהודים שהיא תאסור הנאת עצמה על כל היהודים ויהיו מודרין הנאה ממנה. ואמרו יפר חלקו מאמר נדחה לפי שהוא מאמר ר' יוסי כמו שהודעתיך וכן ביאר בתלמוד [נדרים פ"ב ע"א] ואמנם לפי דעת חכמים הנה לו שיפר השבועה בכללה לפי שהוא מנדרי ענוי. וכבר תדע ששבועתה בלתי נעשית בדבר מזאת הכונה זולת באמרה הנאתו על פלונית אולם כל היהודים יפר, והלכה כחכמים.
האומרת לבעלה שזנתה תחתיו ברצונה אין משגיחין בדבריה שמא עיניה נתנה באחר. אבל אבדה כתובתה העיקר והתוספת, גם אבדה בלאותיה שכבר עשתה הודאה בזנות, ואם הוא מאמינה על זה חייב להוציאה. אבל אין ב"ד כופין האיש לגרש אשתו בשום דבר מדברים הללו עד יבאו שני עדים ויעידו שזנתה אשתו זאת בפניהם ברצונה ואז כופין אותו להוציא.
אמרינן בסוטה פרק (אנוסה) [ארוסה] [כ"ז ע"א] אשה מזנה בניה כשרים רוב בעילות אחרי הבעל. מי שרואה אשתו שזנתה, או אמר לו אחד מקרוביו או מקרובותיה שהוא מאמינם וסומך דעתו עליהם שזנתה אשתו, בין שהיה איש בין שהיתה אשה, הואיל וסמכה דעתו לדבר זה שהוא אמת, חייב להוציאה ואסור לו לבא אליה ויתן כתובה. ואם הודית שזנתה תצא בלא כתובה לפיכך משביעה בנקיטת חפץ שלא זינתה תחתיו אם לא ראה בעצמו ואחר כך תגבה כתובתה אבל בדבר אחר אינו יכול להשביעה אלא עד ידי גלגול, בשם רבינו יעקב אמרו שנים שהעידו על אשת איש שזנתה צריכה דרישה וחקירה לאסרה על בעלה. גרסינן בירושלמי בסוף נדרים [פי"א הי"ב] עלה דההיא דהאומרת לבעלה טמאה אני לך, כלומר זניתי תחתיך, תביא ראיה לדבריה, שמא עיניה נתנה באחר. אמר ר' אילא מסתברא אם היה חבר יוציא בין כך ובין כך הואיל ואמרה לו שזנתה איבדה כתובתה עיקר ותוספת, ואם היה מאמינה וסומך בדעתו חייב להוציאה. בפרק קמא דסוטה [ב' ע"ב] אמר ר' חנינא מסורא לא לימא איניש לאתתיה בינו לבינה אל תסתרי עם פלוני, דילמא סבירא לן כר' יוסי בר' יהודה דאמר קנוי מועיל על פי עצמו, והאידנא ליכא מי סוטה למבדקה ואסר לה עילויה איסור עולם אם נסתרה אחר כן. ומזה יש ללמוד שאם לא קנא לה ונסתרה שאינה נאסרת על בעלה. ופסק רבינו חננאל שנאסרה על בעלה משעה שיראו עדים שמתנהגים זה עם זה דבוקים כמנאפים שאפילו לענין דיני נפשות שכתוב שם והצילו העדה די בכך כדאמרינן בפ"ק דמכות [ז' ע"א] היכי דיינינן כשמואל דאמר עד שיראו כמנאפים ואין צריך שיראו שוכבין כמכחול בשפופרת. אבל בסתירה לבד אינה נאסרת כאשר בארנו שאין אוסרין על הייחוד וכמעשים המפורשים בסוף מסכת נדרים [צ"א ע"א] בנשים שנסתרו והוצרכו שם האמוראים לפסוק שתהא שם אמתלא להתירה זהו מפני שמדבר שם באומרת טמאה אני לך כמו משנתנו אשר שם שמדבר על זה, אבל באומרת טהורה אני אין צריך שום אמתלא להתירה ומותרת.
<h2>דף צא.</h2>
מי שזנתה תחת בעלה בשגגה או באונס הרי זו מותרת לבעלה שהרי אמרה תורה והיא לא נתפשה הא נתפשה מותרת. בין יהיה האונס גוי או ישראל. וכל מי שתחלת ביאה באונס אעפ"י שסופה לרצון אפי' אומרת הניחו לו שאלמלא לא אנס הייתי שוכרתו הרי זו מותרת שיצרה תקפה וכבר היתה אנוסה מתחלה. ליסטים שגנבו נשים מישראל הרי הן כשבויות שהן אנוסות ומותרות לבעליהן. ודין השוגג ודין האונס אחד הוא שבשגגה יש צד אונס. בד"א באשת ישראל אבל אשת כהן שנאנסה או שגגה אסורה לבעלה שכבר נעשית זונה מכל מקום והכהן אסור בה. אבל כתובתן קיימת בין אשת ישראל בין אשת כהן ולא יפסידו ממנה כלום לא עיקר ולא תוספת וכופין הכהן לגרשה ולתת לה כתובתה, אשת כהן שאמרה נאנסתי או נבעלתי בשגגה לאיש אחר אין חוששין לדבריה שמא עיניה נתנה באחר. ואם הוא מאמינה או סומך על דברי אחר המגיד לו יוציא ויתן כתובה.
